מה גורם לנו כגיימרים לחשוש לקנות משחקים, למרות שאנחנו כל כך מצפים להם לפעמים?
היום כבר לא ניראה כמעט רעיונות מקוריים בעולם הגיימינג, אז אנחנו מסתמכים על חברות שמפיצות סדרות משחקים שאנחנו מכירים עוד מהילדות ולמדנו להעריך ולאהוב, בין אם אלו כותרי ה-Shooters הגדולים של היום כמו סדרות Battlefield ו-Call of Duty, משחקי המירוצים כמו Need for Speed או אפילו כותרי האסטרטגיה דוגמת Command and Conquer הקלאסי.
ימי הזוהר של אותן חברות הפצה גדולות כבר לא יחזרו, לפחות לא בעיניי קהל השחקנים, ואנחנו לא מתכוונים לזווית הכלכלית. חברה כמו Blizzard למשל, שהייתה השפעה עצומה על עולם האסטרטגיה כבר לא תתעסק באותם התחומים, כמו שאפשר לראות כדוגמא ב-Overwatch, הכותר המקורי של החברה בשנים האחרונות, שאמנם הצליח מסחרית, והוא בהחלט משחק קבוצתי מהנה ובנוי טוב, אבל אי אפשר להתווכח שכמשחק במחיר מלא, כמות התוכן מרגישה דלה.
אז מה עסקים שמים בראש סדר העדיפויות שלהם? כשעסקים ומשחקים נפגשים
בסופו של יום, חברות ההפצה, ואפילו המפתחים, אלו כולן חברות עסקיות שצריכות לקחת בחשבון את ההיבט הכלכלי, ועל זה כמובן שאי אפשר להאשים אותן, אבל בואו ניקח לדוגמא את ההשוואה הבאה: מצד אחד משחק עולם פתוח סינגל-פלייר, ללא אלמנטים שיווקיים ומיקרו-תשלומים שנכללים בתוך המשחק, דוגמת Spiderman האחרון של Insomniac לקונסולת הפלייסטיישן 4, ומצד שני, משחק עולם פתוח נוסף, סינגל-פלייר גם הוא, שכן כולל בתוכו אלמנטים של שיווק, ואלמנטים של Pay to Win, דוגמת Assassin's Creed: Odyssey שרק הגיע אלינו לא מזמן.
בשניהם כמות התוכן מספקת לחלוטין גם ללא האלמנטים הנוספים האלו, אבל לצערינו, Ubisoft מפיצת ומפתחת Assassin's Creed כן ביססה את המשחק על מערכת תשלומים פנימיים, ועוד העיזה לקרוא להם "חוסכי זמן". בואו נדבר על זה רגע: כשאני קונה משחק, אני שואף לשחק בו כמה שיותר כדי ליהנות ממנו, ואם אני מגיע למצב שבו אני רוצה לשלם עוד כסף כדי לא לשחק בחלקים ממנו – זה נשמע כמו בדיחה לא מוצלחת.
וזה מחזיר אותנו לנושא שלנו, וזו המגמה הזו שאנחנו רואים בAssassin's Creed, שחוזרת על עצמה יותר ויותר במשחקים מודרניים, שמנסים להוציא מהארנק שלנו כל פרוטה בצורה שהופכת להיות אפילו צינית ומביכה.
"חברות עסקיות שצריכות לקחת בחשבון את ההיבט הכלכלי, ועל זה כמובן אי אפשר להאשים אותן, אבל…"
החשש העיקרי נכון להיום, זה כאשר עינינו נשואות לשנת 2019, שהולכת להביא איתה הרבה כותרים גדולים, כמו Anthem בהפצת EA או The Division 2 של Ubisoft, אנחנו יכולים להיות בטוחים שהמשחקים יגיעו אלינו או בחלקים, מה שאומר שנצטרך להוציא כסף נוסף על חבילות הרחבה כדי להמשיך את הסיפור ולקבל את התוכן המלא, או מפוצצים עד אפס מקום באלמנטים שעליהם דיברנו עד עכשיו. מתחילים להבין את הבעיה?
אבל בואו נעבור רגע לנושא אחר…
לא חסרות סיבות מלחשוש לקנות משחק כלשהוא: אולי נגלה שהוא פשוט לא משחק טוב, אם מדובר במשחק מולטיפלייר אולי הוא פשוט לא יצליח ונמצא את עצמינו שעות בלובי מחפשים שחקנים נוספים או אפילו במקרים מסויימים משחקים שמקבלים הורדת מחירים משמעותית כמעט מיד אחרי השחרור ואנחנו מרגישים כאילו "עקצו" לנו את הארנק, Tomb Raider האחרון הוא דוגמא טובה למקרה הזה.
אבל בואו נדבר רגע על תקופות יפות יותר. אנחנו לא צריכים לחזור יותר מדי אחורה, אפילו ב-10 השנים האחרונות גם לחברות ההפצה הענקיות, שהיום הספיקו כבר ליצור לעצמן תדמית נורא שלילית בעולם הגיימינג היו הברקות מעולות שאני שמחתי לקנות אותן ואפילו לשלם עליהן את המחיר המלא, כי הרגשתי שקיבלתי תמורה הולמת.
בין אם מדובר במשחקים הפחות מוכרים, למשל Saboteur של EA, או היותר מוכרים כמו Doom משנת 2016 של Bethesda, אפשר לראות שזה אפשרי גם היום לשחק משחק מוצלח, בלי לפצל את החבילה המלאה למספר חבילות תוכן בתשלום נוסף או להכניס אלמנטיים של תשלום פנימי בתוך המשחק, ועדיין ליצור הצלחה גם בעיניי קהילת השחקנים וגם הצלחה כלכלית גדולה.
בשנים האחרונות לחברות ההפצה הגדולות היה משפט שעליו הן הספיקו לחזור כמה וכמה פעמים: "משחקי הסינגל-פלייר מתו, זה הקהל שרוצה מולטיפלייר", אבל אל תתנו למילים האלו לעבוד עליכם, אלו הכל מילים גדולות של חברות מסחריות שרק מנסות ליצור תרבות משחקי מולטיפלייר, ולתרץ את התשלום הנוסף: סקינים, נשקים נוספים, מפות נוספות, ומה לא.
רק השנה אפילו יצאו כמה וכמה משחקים שמוכיחים אחרת. על God of War, שמעתם? אי אפשר להתווכח שהוא היה משחק מעולה, והוכחה היא שהוא עדיין נמכר במחיר כמעט מלא מהיום שבו השתחרר, כי הוא שווה את המחיר הזה ומספק את התמורה ההולמת. ללא חבילות הרחבה מיותרות וללא אלמנטים של תשלומים פנימיים במשחק.
אז מה הפתרון כשאין פתרון?
זה קצת בעייתי… אבל בסופו של יום זה עניין של דעה. אם בכל זאת אתם רוצים לשחק במשחקים שמכילים את האלמנטים המדוברים, אף אחד לא יעצור אתכם, וזה אפילו לא אומר שהמשחק בהכרח רע, זה רק אומר שזו תרבות שאנחנו תורמים לה, והיא כולה יוזמה של חברות עסקיות שקהילת הגיימרים לא נמצאת בראש סדר העדיפויות שלהן.
אם אתם קצת יותר מהגיימר הקז'ואל, ואנחנו כמובן לא מדברים על שחקנים תחרותיים, אלא פשוט אוהבים את עולם הגיימינג, ורוצים לקבל את מה שאתם באמת חושבים שמגיע לכם לקבל ממשחק מודרני, אנחנו ממליצים לכם להסתכל טיפה מחוץ למסגרת של המשחקים הנמכרים ביותר בארץ ולהיות פתוחים יותר למשחקים מבוססי סיפור, ולא ללכת לפי מה שמכתיבות לנו החברות הגדולות.
אל תשכחו, הכסף שמזין את אותן החברות מגיע מהארנק שלכם – לא שלמים עם מה שאתם מקבלים? אל תקנו. אם אתם בכל זאת רוצים, אני לא אשפוט אתכם.
נ.ב.
המאמר הזה הוא נטו דעה. כל אחד זכאי לדעה משלו גם אם היא שונה. אין משהו רע בלרצות יותר, חברים, או במקרים מסוימים לדרוש קצת פחות מכל התשלומים הפנימיים. כבר תרמנו, זה בסדר.
