לאחר שנינטנדו הצליחה לסחוף גיימרים מכל העולם עם קונסולות הרטרו שלה, ה-NES Classic וה-SNES Classic, סוני החליטה שגם הוא רוצה חתיכה מעוגת הרטרו, והכריזה במהלך 2018 על קונסולת ה-PlayStation Classic: גרסת מיני לקונסולת הפלייסטיישן המקורית, כזו שמגיעה עם 20 משחקי פלייסטיישן קלאסיים שהגדירו את הקונסולה המקורית ואת רוח הגיימינג של אותה התקופה.
הבעיה היא שמילים לחוד, ומעשים לחוד. בעוד קונסולות הרטרו של נינטנדו הן קונסולות משחקי דו-מימד שהתיישנו לאורך הזמן וקיבלו תחושת נוסטלגיה מיוחדת, קונסולת הפלייסטיישן המקורית מהווה את אבן הדרך בתחילת דור משחקי התלת-מימד שהתיישן בצורה קצת פחות מוצלחת. כשלוקחים את העובדה הזו בחשבון יחד עם בחירת משחקים מעט תמוהה מצד סוני, אנחנו מקבלים מוצר מעניין מצד אחד, אך לא בשל מהצד שני.
אבל בלי להכביר במילים, בואו נתחיל, והמקום הטוב ביותר להתחיל בו, הוא כמובן בהתחלה.
הרגע הראשון עם הקונסולה
אפילו הקופסא של הקונסולה מרגישה כאילו עוצבה ברוח התואמת את שנות ה-90, וניראת ועושה חשק ליהנות כבר מפנינות הנוסטלגיה שאנחנו כל כך מתגעגעים אליהן. אבל אחרי שנפסיק להתרפק על הנוסטלגיה ונפתח את הקופסא, נגלה כי הקונסולה מגיעה עם 2 בקרים ולא אחד, בחירה מעולה מצד סוני, כי הרי ברור שחברים ירצו לבוא ולשחק יחד ב-Tekken 3. המינוס מן הצד השני, זו העובדה כי הם שניהם חוטיים, בזמן שכבר כל כך התרגלנו לשחק עם בקרים אלחוטיים כסטנדרט. זה לא נעשה בתור מוטיב נוסטלגי, אלא בתור ניסיון להוזיל את עלות הייצור ובכך את מחיר הקונסולה. אני מניח שזה היה בסדר אם החוט היה ארוך מספיק, אבל 1.5 מטר זה באמת לא מספיק, ואני לא הגעתי עם השלט עד לספה. מצאתי את עצמי יושב על הרצפה כל פעם שרציתי לשחק. מאוד שנות ה-90.
מינוס משמעותי נוסף בעיניי לפחות בכל הנוגע לשלטים, היה חוסר הימצאות הכפתורים האנלוגיים. צריך לקחת בחשבון שכשקונסולת הפלייסטיישן המקורית שוחררה, השלט הגיע ללא כפתורים אנלוגיים (L3 ו-R3), לכן במקרה הזה אפשר להבין את ההגיון ללכת עם נוסטגליה מקורית עד הסוף, אבל הבחירה לוותר על אלו היא עדיין קצת תמוהה בעיניי, נקודה שעוד נחזור עלייה בכל הנוגע לחלק מהמשחקים.
יאללה, חיברנו, הדלקנו…
הדלקנו את הקונסולה ונתקלנו בלוגו הפלייסטיישן המקורי מופיע על המסך עם הרקע הלבן ומנגינת הסינט' האלקטרונית ברקע. זהו, בום – נוסטלגיה. שוב אני בן 6, נוסע לבני דודים לא כי אני אוהב אותם אלא כי להם יש את הפלייסטיישן המקורי, ולי – לא.
מנצח את כולם בסשן Tekken 3, משאיר לכולם אבק ב-Gran Turismo, עושה בית ספר לכולם.
ברגע שהפתיח המקורי יורד, אנחנו מגלים את התפריט עם כל המשחקים הכלולים בקונסולה – ופה העניינים נהיים קצת יותר בעייתים. אחרי כל הציפייה, אנחנו נתקלים בתפריט משעמם וחסר חיים. אני אמנם לא מצפה לפגוש משהו מטורף, סך הכל תפריט בחירה, ברור לי – אבל התחושה היא כאילו מי שהיה אחראי על זה עשה את זה על מנת לסמן וי, ולא בגלל שהוא באמת מרגיש תשוקה כלפיי הנוסטלגיה הזו, כלפיי מה שהקונסולה הזו מסמלת עבור הרבה אנשים, או באופן כללי לגיימינג.
חשוב לזכור שאת הקונסולה פיתחה באופן ישיר חברת צד שלישית ולא סוני עצמה, ואפשר להגיד שזה ניראה.
לא נורא, סך הכל התפריט – למי אכפת כל כך, נכון? בואו נבחר איזה משחק. הרי בדור משחקי הפלייסטיישן המקורי היו כל כך הרבה משחקים מעולים, Tomb Raider, Gran Turismo, Tony Hawk's Pro Skater והרשימה עוד ארוכה…
אבל פתאום אנחנו מגלים רשימת משחקים שמרגישה בעיקר דלה ובעייתית, וזה מביא אותנו לנושא הבא שלנו.
המשחקים
אפשר לסכם הצלחה או כישלון של קונסולת משחקים על פי הרבה גורמים שונים, אבל כולם יסכימו שאחד הגורמים המשמעותיים בכל הקשור להצלחתה של קונסולת משחק מכל סוג שהוא אלו המשחקים. נתחיל בלהציג את רשימת המשחקים המלאה של הקונסולה:
- Battle Arena Toshinden
- Cool Boarders 2
- Destruction Derby
- Final Fantasy VII
- Grand Theft Auto
- Intelligent Qube
- Jumping Flash
- Metal Gear Solid
- Mr Driller
- Oddworld: Abe’s Oddysee
- Rayman
- Resident Evil Director’s Cut
- Revelations: Persona
- Ridge Racer Type 4
- Super Puzzle Fighter II Turbo
- Syphon Filter
- Tekken 3
- Tom Clancy’s Rainbow Six
- Twisted Metal
- Wild Arms
אמנם ניתן לראות הרבה קלאסיקות מוצלחות כשבינהן Tekken 3, Final Fantasy XI ואפילו Rayman, אבל גם הרבה בחירות תמוהות.
Grand Theft Auto הוא אולי אחד מהכותרים הגדולים ביותר בשנים האחרונות, אבל רחוק משמעותית ממה שהיה המשחק הראשון בסדרה, כזה שמרגיש ומשחק אחרת לגמרי ולא היה בהוויה שלו אחד מהמשחקים שעשו את דור המשחקים הזה. Cool Boarders 2? מדובר במשחק שגם בזמן השחרור המקורי שלו קיבל ביקורות ממוצעות ולא היה
מהמשחקים היותר מוצלחים, איך הוא הפך להיות משחק קלאסי?
ברור לי שבכל הקשור לבחירת משחקים יש ענייני רישיון שימוש כאלו ואחרים, אבל אנחנו בתור הצרכנים הסופיים מקבלים מוצר שמרגיש כאילו כל מטרתו היא להרוויח עלינו קופה מהירה בצורה צינית ומעיקה. אמנם חלק מהמשחקים כאן מצליחים לעמוד ברף, אבל רובם הגדול באמת שלא, וזו עקב האכילס הגדולה ביותר של קונסולת הקלאסיק של סוני.
אימולטור
קונסולת הקלאסיק של פלייסטיישן פועלת בעזרת אימולטור, ואפשר היה לצפות שבכל הקשור למשחקיות עצמה, נקבל אופציות כאלו ואחרות שהן סטנדרט בכל הקשור לעולם האימולטורים היום, אופציות שיאפשרו לנו לשחק במשחקים לא רק כמו שהם היו בזמנו, אלא בצורה שתראה לנו טובה יותר וכמה שאפשר תעמוד בסטנדרט אליו אנחנו רגילים בסוף שנת 2018 ובתחילת שנת 2019, ולא בזה שאליו היינו רגילים בשנות ה-90.
לא מדובר בנוסטלגיה, מדובר בעצלנות לאפשר לנו לשחק במשחקים שאנחנו אוהבים באיכות שלא תיראה ירודה מדי לעין שלנו בעולם המודרני.
מעבר לכל אלו, המשחקים גם לא רצים בצורה חלקה לסטנדרט שאליו היינו רגילים בשנות ה-90 אפילו. משחקים רבים מרגישים לא חלקים, או איטיים יותר, לפעמים לרגעים ספיציפיים ואנחנו מספיקים לשכוח, ולפעמים זה פשוט ממשיך וממשיך.
בזמן משחק ב-Tom Clancy's Rainbow Six נאלצתי לקבל רייג' נוראי ולהחליט שלא לגעת במשחק שוב. חוסר הכפתורים האנלוגיים הופך את המשחק לכמעט בלתי שחיק בזמן שאנחנו כל כך רגילים לשחק את משחקי ה-FPS כבר בצורה מאוד מסויימת. התעצבנתי והתאכזבתי, כשלקחתי בחשבון שזה היה אחד מהמשחקים שיותר ציפיתי לשחק בהם שוב.
האם חברה כמו סוני שדואגת להוציא גרסת רטרו לקונסולה משנות ה-90 לא יכולה לדאוג שנוכל לשחק בהם כמו שצריך?
לטוב ולרע, אז למי כן הקונסולה מתאימה?
הקונסולה הקלאסית של פלייסטיישן היא מוצר בעייתי, כזה שרואים עליו מרגע ההפעלה הראשוני כי הוא הורץ לפס הייצור על מנת להיות מחלבת מזומנים ולא מתוך אהבה ורצון אמיתי לספק נוסטלגיה למעריצים.
לא אגיד שהקונסולה היא נוראית. היא לא. אבל הכל בחיים זה עניין של ציפייה. כשקונסולת הפלייסטיישן המקורית שוחררה, סוני דאגה להייפ מטורף, והצליחה לעמוד בו, כששינתה את עולם הגיימינג לנצח. והיום, ציפינו ממנה לעמוד באותה ההבטחה שלה עם גרסת הרטרו, אבל במקום זה קיבלנו מוצר חצי אפוי שבא לעשות עלינו קופה.
למי שבאמת רוצה לשחק במשחקים הנוסטלגיים וליהנות מהם כמו שצריך, הייתי ממליץ למצוא קונסולה מקורית משומשת וליהנות מהחוויה כמו שצריך. אבל לשחקנים שאוהבים את העיצוב ויהנו מהקונסולה בתור פריט עיצוב בחדר, או כקונסולה שתשמש אותם לעתים נדירות למשחקים קצרים אבל היו מעדיפים להימנע מסחבת של דיסקים וחיפושים, זו אופציה טובה.
המחיר של הקונסולה בארץ הוצב על 529 ש"ח – תוותרו על זה. אבל אם תמהרו, המשווקים הרשמיים בארץ מוכרים את הקונסולה כרגע במחיר מבצע מיוחד של 299 ש"ח עד סוף החודש, וזה מחיר לגיטימי.
