מעריצי סדרת Pokémon תמיד חלמו על פוקימון משלהם שיהיה מוכן לכל צרה בכיס, כזה שנוכל לחוות איתו הרפתקאות בכל העולם. בין משחקי הוידאו הסדרות והסרטים המצויירים שכבר הכרנו, המותג הותיק מושך מעריצים כבר משנות ה-90, ועכשיו עם "Pokémon: Detective Pikachu" החדש, הסרט מצליח להביא את היצורים האהובים לתוך העולם "האמיתי" בדרך חדשה ומרעננת, כזו שגורמת גם למעריצים הותיקים למלא את עולמות הקולנוע, וגם לדור הצעיר החדש, כשאולם הקולנוע התמלא בילדים בגילאי בית הספר היסודי מצד אחד, ובבוגרים בגילאי 30-40 מאידך.
Detective Pikachu לוקח את היצורים האהובים עלינו אל מחוץ לזירה המוכרת ומכניס אותם אל תוך ריים סיטי (Ryme City), העיר בה פוקימונים ובני-אדם חיים יחד בהרמוניה. כשהסיפור מתחיל מחוץ לעיר, אנחנו פוגשים את טים גודמן (ג'סטיס סמית'), בחור בן 22, סוכן בטוח, שהספיק וויתר על החלום שלו להפוך למאמן פוקימונים.
לאחר מותו של אביו בתאונה מסתורית, טים מגיע אל ריים סיטי בעצמו, שם גר אביו, על מנת לסדר את הדברים, כששם הוא פוגש בדירה של אביו בין כל הבלאגן את הפוקימון שכולנו אוהבים: צהוב, אולי עכבר אולי ארנב, זה הפיקאצ'ו המוכר. ולמרות שפוקימונים לא יכולים להבין בני-אדם, ובני האדם אינם מסוגלים להבין את הפוקימונים, ניראה כי הפיקאצ'ו הזה, שמדובב על ידי לא אחר מאשר ריאן ריינולדס (דד פול) מצליח לתקשר באופן מושלם עם טים, כשהוא מצליח ומשכנע אותו לרדת לשורש התעלומה של מה שקרה לאביו.
נשתדל כמובן להימנע מלספר כאן את כל הסיפור כדי לא להרוס לכם את החוויה באופן מובן ונגיד רק כי בסגנון מושפע מעולם ה-film noir, ריים סיטי ניראת מדהימה, עם אורות הניאונים הבוהקים מכל עבר שמצליחים ליצור חוויה צבעונית ומהנה, כזו שמצליחה להיות מושכת ולפנות לכל טווח הגילאים של הצופים המגוונים עליהם כבר דיברנו, אלו שגדלו על הפוקימונים הנפלאים האלו בעבר, ואלו שמכירים אותם לראשונה היום, אולי אפילו עם הסרט הספציפי הזה.
למרות הסקפטיות הרבה בכל עניין פיקאצ'ו-ריאן ריינולדס, אין ספק שהשחקן המוכר מצליח לעשות עבודה מצויינת בדיבוב הדמות האהובה, ואמנם זה לא בדיוק מה שציפינו, וכנראה לא הדרך בה אי-פעם דמיינו את פיקאצ'ו החמוד בראש שלנו, אבל אין ספק כי פיקאצ'ו החצוף-מצחיק, זה שמאוד מורגש כי הוא מושפע מאופיו של דדפול, פשוט מהנה, מצחיק, ואיכשהוא – עדיין חמוד במקביל. ניראה כי ריאן ריינולדס הצליח להביא את כל ההומור העוקצני והמוכר מדדפול אל תוך פיקאצ'ו, כל זה כשהוא עושה עבודה מושלמת בלהשאיר את הגסויות בחוץ ולהשאיר את המותג חברותי לכל המשפחה.
האנימציה נפלאה, כשפיקאצ'ו עצמו, שעליו כמובן הושקעה מרבית עבודת ה-CGI ניראה פשוט מושלם – לעתים בהחלט ניראים פוקימונים מסויימים ברחבי ריים סיטי כשהם מרגישים קצת "לא טבעיים", אבל בשום שלב לא ברמה כזו שמרגישה כאילו הצליחה להוציא אותנו מהסרט ולהרוס את החוויה. הפוקימונים משתלבים נהדר עם הדמויות האנושיות, באינטרקציה ובאנימציה, שגורמת לנו לרצות ולהגר לריים סיטי בעצמינו.
הצד השלילי, הוא הסיפור, שלא מצליח (ואולי גם לא מנסה) להיות משהו חדש. הוא מרגיש פשוט, בנאלי, וכזה שמנסה לפנות ליותר מדי אנשים, כנראה כי הסרט באמת מנסה לפנות לכל כך הרבה קהלים – מצד אחד הבוגרים שהספיקו לגדול על היצורים האהובים בשנות ה-90, ובמקביל לילדים והנוער של היום שלא כל כך מכירים את הסיפור. אם אין לכם שום היכרות עם הפוקימונים האהובים, כנראה שהסרט עדיין יהיה נגיש לכם לחלוטין, ובמקרה הכי גרוע לא תבינו כמה היערות ביניים שעדיין יהיו מצחיקות בכל מקרה.
במילים אחרות, מדובר בסרט מהנה לכל המשפחה לא משנה מה הגיל שלכם – אבל אם אתם אוהבים פוקימונים וגדלתם על סדרת ומשחקי הילדות האלו, אל תפספסו ולכו לראות אותו בקולנוע. הוא מהנה, קליל, מצחיק, ומרגיש בדיוק באורך הנכון לעומת הרבה סרטים אחרים שיוצאים בשנים האחרונות ומושכים את זמן השהייה בקולנוע קצת יותר מדי. אני נהניתי, וכך גם בת הזוג שלי שלא מכירה את עולם הפוקימונים בכלל, לא גדלה עליהם בתור ילדה, וצינית כלפיי בערך כל סרט שאנחנו רואים ביחד. תסמכו עליי, לכו ותהנו.
