אם למדתם להכיר ולאהוב את דמותו של ג'ון וויק מהסרטים הקודמים בסדרה, אפשר כבר עכשיו להגיד שללא ספק תאהבו גם הסרט השלישי, 'John Wick 3: Parabellum' שנשאר נאמן לנוסחה המקורית: הרבה אקשן עם קיאנו ריבס שחוזר לנעליו של ג'ון, עם כל הפאסון, השיער המתנפנף ברוח והרוסית השבורה.
Parabellum בתרגום חופשי מלטינית משמעותו "להתכונן למלחמה", וזו בדיוק הדרך לתאר את הסרט הנוכחי, שלא רק מוכן למלחמה, אלא נכנס לתוכה עם אקדחים שלופים, אגרופים ומרדפי אופנועים מרשימים. הסרט החדש חוגג את האלימות בצורה הכי over-the-top שאפשר לדמיין, כשהמנוע לא מפסיק לעבוד על טורים גבוהים ולא נרגע לרגע.
ללא יותר מדי ספויילרים, הסרט ממשיך היכן שקודמו עצר – לאחר שג'ון רצח את סנטינו דה אנטוניו, חבר השולחן הגבוה במלון הקונטיננטל, מעשה שהוא big no-no, חוזה פתוח שמתחיל מסכום של 14 מליון דולר עומד על ראשו, ורק ממשיך לטפס במחיר. באופן טבעי, הרבה אנשים רוצים לשלשל לכיסם את הסכום האסטרונומי, וג'ון מוצא את עצמו נלחם מול כולם, וגם את זמן החסד שניתן לו לפני תחילת החוזה, ניראה כי לא כולם החליטו לכבד. עם זאת, במילותיו של וינסטון, מנהל מלון הקונטיננטל "ניראה כי כל העיר נגד ג'ון. הייתי אומר שהסיכויים הם בערך 50-50."
וויק יוצא למסע הישרדות, בו הוא ניעזר בהרבה מהקולגות שלו, שעוזרים לו בלית-ברירה בגלל מחוייבות, ולא תמיד יוצאים נקיים מכל הסיפור הזה, ומכאן חוזרים שוב לאקשן, פיצוצים, אקדחים, מספר גופות אסטרונומי, והרבה פרטים שניראים כאילו לא מתחברים עם ההיגיון הבריא, אבל היי – זה מגניב לגמרי.
צריך לציין, שהתחושה הכללית היא כי בהתקדמות מאז הסרט הראשון ועד הסרט הנוכחי, כל סרט חדש שיצא הרגיש כאילו הוא צריך להתעסק פחות ופחות בסיפור. בעוד הסרט הראשון סיפר לנו קצת מעבר ונתן דגש לסיפור הרקע כדי שנבין את הכל, גם אם בצורה שהרגישה לפעמים קצת תלושה מהמציאות וכאילו נכתבה כדי לצאת לידי חובה רק כדי שאפשר יהיה להגיע כבר לקטעי האקשן, העלילה הייתה שם. בסרט השני, האיזון הופר קצת לטובת דגש על האקשן, אבל עדיין לא לחלוטין, ובסרט הנוכחי ניראה כאילו לא היה בכלל ניסיון לספר לנו סיפור ורק רוצה כבר לפוצץ דברים.
זה רע? לא. זה טוב? גם לא בהכרח.
קיאנו ריבס מתיישב בצורה מושלמת לדמותו של ג'ון, בתור שחקן שלא ממהר לקחת כל תפקיד שמציעים לו, רואים שהוא נהנה ממה שהוא עושה והוא עושה זאת על הצד הטוב ביותר. עם זאת, חשוב לציין כי הרוסית שהוא מציג בסרט מרגישה נוראית, וכל דובר רוסית גם אם ברמה הבסיסית ביותר ירגיש כאילו באותם הרגעים כל הקסם נהרס וזה פשוט מרגיש לא אמיתי. אבל כאן בערך נגמרות לי התלונות כלפיי קיאנו בתור ג'ון. ריבס הוא שחקן מצוין, והוא מבצע את ג'ון בצורה מעולה, כשהוא יוצר לנו דמות שמתיישבת בדיוק לז'אנר, לא מנסה להיות יותר מדי כזו או כזו, אלא בדיוק מה שצריך, וזו הגדולה של קיאנו כשחקן.
צריך לזכור ש-'ג'ון וויק' הוא סרט פעולה. וככזה הוא עובר ומתעלה על רבים אחרים מהז'אנר.
סצינות הקרב עשויות טוב (למעט רגעים ספציפיים ובודדים, שעליהם אפשר להבליג), סצינות המרדף מוצלחות, ובמיוחד קטעי המרדף על האופנוע, שם רואים את קיאנו ריבס במגרש הביתי שלו, בתור חובב אופנועים מושבע שהוא אפילו שותף בחברת Arch, שמציירת אופנועים. תמיד כיף לראות את השחקן עושה בעצמו דברים שהוא יודע לעשות על הצד הטוב ביותר.
לסיכום ובלי להכביר במילים, הסרט החדש מצליח להמשיך את העלילה, להשאיר לנו טעם של עוד (וכן, מגיע סרט נוסף בעתיד), כל זאת כשהוא מצחיק, שנון, ומגניב כל כך. הוא לא הסרט המושלם, אבל הוא בהחלט סרט טוב, וכמו שאמרתי בתחילת הביקורת, אם אהבתם את הסרטים הקודמים אז בהחלט תאהבו גם את הנוכחי. הוא לא חף מנקודות שליליות, אבל החיוביות מתעלות ובפער משמעותי. עם זאת צריך לזכור כי מדובר בסרט אקשן טהור, וככזה הוא מרגיש כאילו לפעמים הוא שוכח את הסיפור לטובת הבלאגן והמכות על המסך, ואם זה לא בדיוק הקטע שלכם – אפשר לוותר.
אני? אני נהניתי.
