אחרי תחילת שנה מאכזבת מבחינת משחקים על הפנים והמון דחיות, הגיע הזמן סוף כל סוף למשחק טוב בקנה המידה של Gears Tactics.
זה לא סוד שהכותר האחרון בסדרת משחקי Gears of War לא היה המשחק המוצלח לו ציפו במיקרוסופט, אלא אכזבה ויש שיגידו אפילו כותר נוראי. עכשיו ניראה שמיקרוסופט החליטו לפצות ולהיכנס להילוך גבוה עם משחק חדשה בסדרה.
אני כבר התרגלתי שכאשר אני שומע את השם 'Gears of War' אני מתמלא בטסטוסטרון ודחף לפרוק עצבים, לכן הופתעתי מכמה שונה היה Gears 5. הרגשתי שאני משחק במעין חיקוי זול לעולם החצי פתוח של God of War, כשכל זה עטוף בניסיון לא מוצלח ליצור לי חיבור רגשי עם קייט דיאז. נו באמת.
למרות שחיבור רגשי עמוק לא היה עם קייט דיאז, עם Gears Tactics החדש אנחנו עדיין לא עוזבים את משפחת דיאז. 12 שנים לפני אירועי המשחק המקורי מ-2006 אנחנו פוגשים את גיבור המלחמה, גבריאל (גייב) דיאז, אביה של קייט, והוא – בדיוק מה שהסדרה הזו הייתה צריכה. נכנסים ישירות לאקשן ללא ברירה, יחד עם צוות שכולל בין היתר את סיד רדבורן, האבא של כל הגברים עם השפם, ויחד נצטרך להאבק כנגד פלישת ה-Locust האכזרית בשנותיה הראשונות.
עכשיו כן, ברור שהייתי מעדיף להיכנס חזרה לנעליו של פיניקס ממשחקי Gears of War המקוריים, ולגלות עוד על הסיפור שלו – אבל שמחתי לגלות בגייב דמות מוצלחת לא פחות.
סיד רדבורן, האבא של כל הגברים עם השפם.
המשחק החדש הוא ספין-אוף, ומדובר במשחקיות שונה לחלוטין: Gears Tactics הוא משחק אסטרטגיה מבוסס תורות, דומה מאוד בסגנון לסדרת X-COM, אבל לא בדיוק: הקצב מהיר יותר, הדמויות מעניינות (הרבה) יותר, והכי חשוב, אין את כל הבולשיט (הערת העורך: בלי גסויות!) של ניהול בסיס, שאת האמת – פשוט נמאס בשלב מסוים. עם זאת, קיימת עדיין האופציה לגייס כמובן חיילים ראנדומלים ולעצב אותם לטעמינו, ואפילו לבחור את השם שלהם. בנוסף לכל אלו, גם עיצוב המפות במשחק מרגיש נכון, והמפתחים עשו עבודה מדהימה. במיוחד במשחק כזה, דברים כאלו יכולים לעשות את כל ההבדל.
יש אקשן?
מבחינת האקשן: לא חסר. הבוסים אכזריים והקרבות איתם עלולים להיות ארוכים וקשים. לכל אחד מחברי הצוות יש תפקיד: צלף, סורק, תוקף, חובש, נשק כבד, ומסתער. כמעט בכל המשימות הצוות יהיה מורכב עם 4 חיילים כשלכל אחד מהם הכשרונות הרלוונטיים לו, וחלק מהכיף הוא להתנסות עם שילובים שונים על מנת למצוא את האחד שמתאים לצורת המשחק שלכם. מאהובים עליי, הנשק הכבד, עם הסקיל לגרום לאוייבים אחרים- להתפוצץ. כמובן שלאורך המשחק נאסוף ציוד וחבילות ציוד שיאפשרו לנו לשפר את כלי הנשק של החיילים בצוות שלנו, ולהשתפר ככל שאנחנו מתקדמים במשחק.
כמובן שגם לדמויות האוייבים יש תפקידים שונים במהלך הקרב. בין החיילים הסטנדרטיים ועד לצלפים מדוייקים ומפציצים כבדים, שאגב – לפעמים נוכל להשתמש בכלי הנשק שלהם לאחר שנהרוג אותם. Gears Tactics מחייב אותנו לפתח אסטרטגיה תואמת לכל סיטואציה, משהו שלא היינו רגילים אליו ממשחקים קודמים בסדרה. עצה ממני (הגיימר הלא מקצועי), תנצלו את אפשרות האובר-וואטצ', ואל תשכחו לטעון מחדש את כל הנשק של חברי הצוות שלכם.
כמו שאתם מבינים, אני אוהב את Gears Tactics, ומשתמע מהטקסט על כל הדברים החיוביים שהוא כולל בתוכו, אבל כמובן יש גם צדדים שליליים: הרבה משימות מרגישות כאילו חוזרות על עצמן, כמו להגן על נקודה מסויימת או שחרור שבויים או אנימציות מסויימות שצריכות שיפור. ה-AI ברובו לא רע, אבל לפעמים בהחלט מרגיש כאילו האוייבים מתנהגים ללא היגיון, וכך גם החיילים אותם אנו עצמינו מגייסים. "מאמנים אותי יותר מדי… אז אני אברח מהבסיס – ואתפס על ידי חייזרים", זה מרגיש קצת מאולץ.
Gears Tactics מחייב אותנו לפתח אסטרטגיה תואמת לכל סיטואציה, משהו שלא היינו רגילים אליו ממשחקים קודמים בסדרה.
והאמת? זהו. רשימת השליליים לא ארוכה במיוחד, ואלו הנקודות היחידות שבאמת הפריעו לי במידה מסויימת. אמנם הסיפור גם הוא פשוט, אבל לא בצורה שלילית, אלא בצורה שמרגישה תואמת לעולם של Gears of War, והגראפיקה? המשחק ניראה מדהים!
לסיכום…
אחרי בערך 30 שעות משחק בסיפור, אין לי מספיק מילים כדי לתאר כמה נהניתי. המשחק אולי קצר ביחס לאחרים מהז'אנר, אבל עושה את מה שצריך בזמן הנתון.
משחקים מהסוג הזה הם מהיצירות הפחות מוערכות בעולם הגיימינג, ואני חושב שחבל. אני מרגיש שהמון סדרות משחקים נוספות היו יכולות להרוויח מספין-אוף דומה למה שקיבלנו ב-Gears of War, ואני שמח שקיבלנו אותו.
