"הגבול בין האור לחשכה הוא דק מאוד…" – Uldren Sov
כמו המילים האלו של אדון "הולך-לחטוף-המון-כדורים-משומרים-כועסים", זה קו דק מאוד ש-Destiny מהלך עליו. במהותו, Destiny הוא משחק יריות מגוף ראשון, עם זאת, כבר מהיום הראשון הכותר מפלרטט לא קצת עם אלמנטים של משחקי MMO. כל כך הרבה פלרטוטים, שאפילו שחקנים אדוקים לא יודעים לפעמים עד היום איך להגדיר בדיוק את המשחק. עם שחרורה של ההרחבה האחרונה Destiny 2: Forsaken, חברת Bungie מתחילה סוף סוף להגדיר את מערכת היחסים בין הז'אנרים, ואני הולך לספר לכם את כל מה שחשבתי על זה, ועל ההרחבה האחרונה ל-Destiny.
גילוי נאות: הביקורת היא ביקורת להרחבה האחרונה, ומתוך כך היא עלולה באופן טבעי לכלול ספוילרים מסויימים. אשתדל לשמור אותם למינימום.
עם שחרור משחק הבסיס Destiny 2, אני חייב להודות שהתרגשתי קצת לראות אם Bungie למדה מטעויות העבר שהיא ביצעה עם Destiny הראשון. אז כן, המשחק טען הכל בצורה כמעט מופתית, הציע סיפור חד ומפוקס יותר, הציע לנו עבודה קבוצתית הולמת למשחק עם חברים, ואפילו נתן לנו פשיטות מעולות לשחקנים הרציניים שרצו לסחוט מהמשחק את כל מה שניתן. אבל עדיין היה הרבה מה לתקן. אני מספר לכם את כל זה כי זה חשוב, על מנת להבהיר מאיפה Bungie באו עם ההרחבה הזו, עם הבטחות גדולות של "הקשבה לקהילה", ואחרי כל אני אגיד כבר בהתחלה:
Destiny 2: Forsaken הוא מעולה! ניצלתי את השבוע האחרון כדי לסחוט מהתוספת הזו כל טיפת מיץ שהיה לה להציע לי, אבל דווקא בגלל שאני כל כך אוהב את המשחק, כל כך חשוב לי להעיר איפה בדיוק לפעמים הוא פשוט נופל.
נתחיל מהסיפור…
Destiny 2: Forsaken פורס לפנינו סיפור של נקמה, ואם תרצו גם צדק כשאנחנו מוצאים את עצמנו יחד עם Cayde-6 נלחמים על מנת לדכא התפרעות מסוכנת בבית כלא. באופן אופייני לקייד, הוא ניראה נינוח ונהנה מכל האקשן, עד שמהר מאוד מבינים שההתפרעות היא בכלל הסחה מהעובדה שמתבצעת בריחה. כשמגלים שמדובר בכלל בבריחה, קייד ממהר על מנת לתפוס את הפושעים ולעצור אותם, בשלב הזה אנחנו נתקלים באחת מסצינות הקרב המרשימות ביותר שראיתי במשחק בזמן האחרון, שבה נלחמים קייד ב-Uldren Sov ובקבוצת ה-Barons שלו, אבל מפסיד, מאבד את ה-Ghost שלו ובכך לא יכול להחיות את עצמו, ונרצח על ידי Uldren Sov.
מהנקודה הזו ברור בדיוק איך הסיפור הולך להמשיך, ורואים בדיוק איך Bungie ניסו להכניס אותנו רגשית לתוך הסיפור, ועשו את הבחירה הנכונה גם אם הקשה בלהרוג את דמותו של קייד, שהיה דמות מהנה וצבעונית בין שפע של דמויות אחרות שהיו לעתים קיטשיות או מדכאות, אבל הטעות היחידה הייתה ההגשה. דמות מרשימה ומהנה ככל שתהיה דמותו של קייד, אנחנו כמעט ולא נתקלים בעומק שלה לאורך המשחק, ולכן כשאנחנו מאבדים אותה, ההיבט הרגשי לא גבוה כמו שהוא היה יכול להיות, וחבל.
כל זה לא אומר שהסיפור לא בנוי טוב, אלא שהוא מרגיש כאילו פשוט לא מוצה עד הסוף, וחבל.
מכאן סיפור הנקמה שלנו מתחיל: לאחר ש-Zavala טוען שזה בזבוז של כוח מיותר לרדוף אחרי Uldren Sov, אנחנו יוצאים למסע הזה בעצמינו, פוגשים בן-ברית מעניין, נלחמים בכל ה-Barons של Uldren, ומשם ממשיכים כל הדרך אליו.
שום דבר חדש, שום דבר יוצא מן הכלל, אלא פשוט סיפור שעשוי בצורה טובה, עם סצנות מעבר מוצלחות, ופסקול מדויק לרגע שנכנס תמיד בעיתוי הנכון ועושה את כל העבודה.
…טוב, מספיק סיפור, בואו נמשיך הלאה.
איפה ש-FPS ומ-MMO נפגשים
כמו שכבר ציינתי מוקדם יותר, Bungie סוף כל סוף מתחילה להגדיר את מערכת היחסים של Destiny עם ז'אנר ה-MMO עם התחייבות גדולה יותר להביא לנו ממה ש-MMO אמור ויכול להיות. אבל צריך להיזהר במה שנבקש, כי יכול להיות שזה בדיוק מה שנקבל, אבל ממש לא מה שאנחנו רוצים.
עם פאנל ניהול מעודכן, Destiny 2: Forsaken מציע מערכת ברורה יחסית של התקדמות בסוף המשחק. מערכת של Bounties שיכולה לספק לנו מגוון פרסים, אתגרים שבועיים שמוצעים על ידי דמויות שונות עם מטרות כמו השלמת תקיפות (Strikes)/קרבות בין שחקנים (Crucible)/משחקי Gambit ועוד.
התקיפות האלו, אגב, פשוט מעולות. הן מכניסות אותנו לסיפור הראשי, ומשלבות יחד איתו סיפורים נוספים שמציגים לנו מה קורה בכל אותה הגלקסיה שאנחנו לוקחים בה חלק. מעבר לזה שהתקיפות עצמן פשוט מיהנות, ועם השחקנים הנכונים איתנו, ההנאה יכולה לקפוץ כמה מדרגות במכה, ואותו הדבר אפשר להגיד גם על קרבות ה-Crucible ועל משחקי ה-Gambit. כל אלו מאפשרים לנו לצבור עוד ציוד, ולהעצים את היכולות שלנו והעוצמה שלנו, אבל משהו בשילוב מרגיש מוזר. לא בהכרח ברעיון, שלא תבינו אותי לא נכון אני חושב שהשילוב בין FPS ל-MMO הוא שילוב מעולה ואני חושב ש-Bungie עושים עבודה טובה לחלוטין בזווית הזו, ועדיין משהו מרגיש כאילו הביצוע לא מושלם. טוב. לא מושלם.
המשחק בשלב מסוים פשוט הופך להיות מונוטוני למדי: השלמת פעולות שבשלב מסוים מאבדות מהעניין שבהן רק כדי לאסוף ציוד חדש, וזה מרגיש כאילו פשוט מנצלים את זה כתירוץ לחסוך עלינו בתוכן נוסף. או במקרה של Destiny: לשחרר תוכן נוסף אבל לדרוש מאיתנו עוד כסף, בשלב כזה או אחר.
חוץ מזה
נמשיך הלאה מהסיפור והתוכן החדש של ההרחבה, ונגלה כי המשחק עבר מספר לא קטן של שיפצורים ותיקונים בנוסף. נכון לרגע זה, יצא לי לשחק רק עם הדמות של ה-Hunter, אבל תוספת ה-Subclass החדש היא פשוט תוספת שאי אפשר להודות עלייה מספיק, ולפחות במקרה של ה-Hunter מאפשרת צורת משחק שונה לחלוטין ממה שהתאפשר עד עכשיו, חוץ מזה שתמיד אפשר להחליף בקלות לפי המצב רוח.
ואם כבר מדברים על תוספות רצויות בכל מה שקשור לקרבות עצמן, בואו נדבר על הקשת, ה-Compound Bow שאנחנו מקבלים ב-Forsaken. אני מודה שהיא דורשת מעט התרגלות, בטח לי בתור אחד שמת על תתי-מקלעים מהירים גם אם לא כל כך מדוייקים, אבל ברגע שמתגברים על הקושי הראשוני שנובע מהרגל, מגלים נשק מדויק, שתמיד אפשר לשדרג להמשך המשחק, והכי חשוב פשוט מהנה בצורה יוצאת מן הכלל.
איפה התסכול מתחיל בכל זאת להגיע עם ההרחבה החדשה? זה פשוט. כשמגיעים לרמה 50, וכמעט כל הציוד שלנו הוא כבר בדירוג הגבוה ביותר של 500, המשחק מתחיל להיות קצת… איך אני אגיד את זה: מעצבן. MMO קלאסי של פעם. בשלב הזה המשחק כדי לשפר את הציוד מתחיל להיות ארוך ומייגע, בשביל תוצאות שלוקח זמן לראות. יש מי שיאהבו את האלמנט הזה נורא וישבעו שזה השלב הכי טוב של כל משחק מאופיין MMO, ויש כאלו שיגידו שזה מתסכל. מה אני יגיד? האמת שעדיין לא החלטתי.
ולמילה האחרונה
Forsaken זו ללא שום צל של ספק ההרחבה הטובה ביותר ש-Bungie שחררו עד עכשיו. היא מציעה סיפור מעניין שמסופר בצורה מעולה, Subclass חדש לכל דמות מה שפותח לנו צורות משחק חדשות ומעניינות, כלי נשק חדשים, ותיקון של הרבה מערכות שהיו צריכות שפצור קטן. תוכן לא חסר בהרחבה האחרונה של Destiny 2, והתסכול היחידי הוא המחיר. אין ספק שביחס להרחבות הקודמות Forsaken נותן למרות המחיר הגבוהה יותר תמורה הולמת יותר, ועדיין אני לא בטוח שאני יכול להמליץ לכל אחד.
המשחק מעולה, במיוחד עכשיו כשאפשר למצוא באנדלים שכוללים את כל התוכן בחצי מהמחיר של כל מוצר בנפרד, ועדיין אני חושב של-Destiny מיסודו אין אמצע: או שאתה אוהב אותו. או שאתה לא.
אני? מת עליו.
