היי חברים, היום החלטתי שאני רוצה לחלוק איתכם סיפור מוזר: הכל מתחיל עם סטודיו קטן ונחמד בשם Remedy Entertainment. קצת הקשר למי שלא מכיר ולא יודע, סטודיו Remedy עבד תקופה די ארוכה תחת Rockstar, שהפיצה את המשחקים שלהם, כשאחת מסדרות המשחקים שלהם שפורסמו תחת Rockstar, והייתה אחת מסדרות המשחקים המפורסמות ביותר של הסטודיו היא לא אחרת מ-Max Payne.
בתקופת השקתו של המשחק הראשון בסדרה, המשחק נחשב למהפכני בכל המובנים; ויזואלית, עלילתית ובעיקר – טכנית. דרך המשחק למדנו על הביטוי שהיום נחשב להכי מפורסם בכל הנוגע למשחקי יריות בגוף שלישי, ה-Bullet Time, אותו אפקט שמאט את הזמן. אמנם נחשפנו לאותו אפקט במקומות אחרים כמו בעולם הקולנוע, בסרטים כמו ה-Matrix לדוגמא, אבל מעולם לא ראינו את האפקט מבוצע כל כך טוב במשחק וידאו.
מהפכני, יצירתי ופשוט מגניב – Max Payne היה הדמות שכל אחד יכל להתחבר אליה. פגוע ושבור הוא יוצא למסע נקמה על מנת למצוא ולהרוג את האחראים לרצח אשתו ובתו. המשחק היה מוצלח בכל צורה אפשרית, בין אם בביקורות הקהל והמבקרים הגדולים, ובין אם במכירות.
לא היה ספק שהמשך ל-Max Payne עתיד לבוא.
המשחק השני בסדרה, Max Payne 2 יצא סך הכל שנתיים לאחר המשחק הראשון וזכה גם הוא לתשבוחות מקהל המעריצים, למרות שהיו בו רק מעט שיפורים מינוריים מאותו מהמנוע הגרפי מהמשחק המקורי – כמה כבר אפשר לשפר באותם הזמנים תוך שנתיים בלבד. בעיניי ובעיניי כל העולם הוא היה, שוב, הצלחה מסחררת.
9 שנים של זיכרונות מתוקים מהילדות, זיכרונות של הרג ומסעות נקמה מטורפים, וסוף סוף יוצא לו המשחק השלישי בסדרת Max Payne האהובה לעולם. מאילוצים כאלו ואחרים, לא יצא לי לשחק בו מיד כשיצא, מה כן, נראה כי המשחק מצליח לקבל ביקורות חיוביות, אבל למרות זאת משום מה בתקופת ההשקה הקהל הרחב סירב לקבלו. אפילו בביקורות של יוטיוברים גדולים ולא מבקרים רשמיים המשחק נראה מוצלח, אז מה קרה?
טוב, אז ככה…
היום אחרי המון חקר בנושא הצלחתי להבין חלק מהטענות. אני לא מצדיק את הבכיינות הזאת בשום צורה, אבל שוב כמו תמיד כל אחד זכאי לדעה משלו.
התלונות העיקריות שקראתי באותה תקופה עליהן היו בעיקר על המשחקיות והסיפור. המעבר של מקס פיין מהשכונות האפורות של ברוקלין לזירה הצבעונית של הפבלות בריו דה ז'נרו דחתה המון אנשים שהיו רגילים לאווירת הפשע הניו-יורקית המפורסמת של הסדרה. אבל אם תשאלו אותי, וזה מה שאתם עושים פה בעצם כי הרי מדובר בטור הדעה שלי, השינוי היה שינוי לטובה. הסביבה הלא מוכרת והשפה השונה של האנשים בשכונות ובמקומות היותר יוקרתיים נותנת גם לנו השחקנים את ההרגשה של חוסר אונים בדיוק כמו ש-Max Payne עצמו מרגיש.
אדם אשר דובר שפה אחת בלבד, במקרה הזה שוטר אמריקאי לשעבר שדובר אנגלית בלבד, ירגיש מפוחד ולחוץ במקומות כאלה, והמשחק מצליח להעביר בדיוק את מה שהוא מנסה להעביר. כשעוברים מצבעים מדכאים כמו אפור, ירוק וצהוב כהה, לצבעים בהירים ממבחר רחב של גוונים זה אמור להיות משהו טוב בדרך כלל, במיוחד כשלמרות הבהירות והצבעים המשחק עדיין מצליח להעביר את אותן הרגשות שדיברנו עליהן רק פסקה אחת מוקדם יותר.
והתלונה העיקרית – המשחקיות
אחרי שהתרגלנו ללכת במסדרונות צרים וקלסטרופוביים, המשחק לוקח אותנו כעת לזירות ירי רחבות, כאשר יש כל הרבה מקום לזוז – לך וגם לאויבים שלך. באופן טבעי המשחק חייב לאפשר לך סגנון משחק שונה שיתאים לזירות הקרב החדשות על מנת שלא נמות מיד בשניות הראשונות של כל שלב במיוחד, ופה שחקני ההארדקור מרחבי העולם חטפו שוק, כאשר הבינו שבמשחק יש מכניקת Cover. לכל אותם השחקנים, לגלות את השינוי הזה עשתה את כל ההבדל.
אבל למה? מה רע בקצת מציאות במשחק יריות? הזרימה של המשחק גם היא השתפרה בזכות השינוי. אתה מתחבר מהאויב ומקבל כמה שניות של שקט ומנוחה בתור השחקן בין הקטעים מלאי האדרנלין, מה שאפשר לך להבין איך להתמודד עם הסיטואציה שאלייה נקלעת.
אבל זה רק אני, ובקיצור – לפחות מבחינתי, המשחק היה חוויה. הסיפור מעולה ומלא בתפניות, המשחקיות מדהימה ומהירה אבל מאוזנת במקביל, ויש כאן את כל מה שמכורי אדרנלין ואקשן צריכים ורוצים. אז מה אם העולם קצת שונה, אז מה אם המשחקיות קצת שונה? גם שינויים כאלו בתור גיימרים אנחנו צריכים לקבל – או לפחות לתת להם צ'אנס, רק ככה נוכל להמשיך ולקבל משחקים חדשים יצירתיים ומקוריים ולא להיכנס ללופ של משחקים מונוטוניים.
לא זכור לי ש-God of War האחרון שיצא מוקדם יותר השנה – ששונה בהרבה מקודמיו, קיבל כזאת קבלת פנים מאכזבת.
בכל מקרה, מקווה שאהבתם לקרוא עוד דעה קצרה שלי, וכרגיל מחכה לשמוע מה ה-Guilty Pleasure שלכם.
